מאת: אבי וייס
איתנות חברות הסלולר, גם בעת הזו, מקורה, לפחות בחלקה, ככל הנראה, בשיטות המכניסות לקופתן עשרות עד מאות מיליוני ₪ לשנה, ואולי יותר. מסתמן, שאין גבול לחוצפה בניצול הפרצות בשימוש במספרי טלפון סלולאריים ו'בינלאומיים' מטעים, כדי "לחלוב" את ממונו של הציבור התמים. משרד התקשורת עדיין אינו רואה כל בעיה במצב. אולם, הממונה על הגנת הצרכן כבר החל לטפל בתופעות שחשפנו והבאנו לידיעתו.
בשבועות האחרונים פרסמנו כאן סדרה של פרצות, שבהן יזמים וחברות מנצלים את המצב ש"אין דין ואין דיין" במטרה להוציא כספים מהציבור התמים.
אין סוף פרשנויות נכתבו בשנים האחרונות על יציבותן של חברות התקשורת המובילות, ובראשן חברות הסלולר, הפרשנים שפכו תילים של מילים על המקורות ליציבות זו ולתזרים המזומנים ההולך וגואה של חברות אלו.
המציאות: בשנת 1997 ההוצאות על החשבון הסלולארי מתוך כלל סל שירותי התקשורת של משקי הבית בישראל היה 21.6% (על פי נתוני הלמ"ס). בשנת 2006 אחוז זה חצה את ה- 50% וכיום אנו ניצבים במצב שבו הוצאות הסלולר הן כמעט 60% מתוך סל שירותי התקשורת של משקי הבית, סל שעלה מכ- 320 ₪ לחודש ב- 1997 לכ- 650 ₪ לחודש ב- 2008. הרווחים של חברות הסלולר מפורסמים בכל מקום, עם שיעור EBITDA שעולה על כל שיעור שיש בענפי משק אחרים בישראל, ותזרימי מזומנים (ובעקבותיהם הרווחים והדיווידנדים לבעלי המניות ולשכבת המנהלים), הולכים וגדלים משנה לשנה, למרות כל מאמצי משרד התקשורת להוזיל את סל התקשורת לצרכנים.
מעבר לעלייה ברצון המתפתח בקרב כל שכבות הציבור לדבר יותר בסלולר מאשר בקווי, ולצרוך תכנים מהסלולר, יש סיבות נוספות חשובות לעלייה תלולה הזו בהכנסות: "עבודה בעיניים" על הלקוחות שאינם יודעים שהם מזינים מערכת "שואבת כספים" בקצב גדל והולך. זאת, בידיעת משרד התקשורת, שככל הנראה (לפחות בהיעדר תגובה ממנו) אינו מעז להתמודד עם התופעות הללו.
יש "קשר של שתיקה" בכל הקשור להתנהלות הזו שכוללת כמה מרכיבים, שחלקם נחשף בשתי הכתבות הקודמות, וכאן נוסיף עוד נדבכים לתמונת המצב ההולכת ונחשפת בעזרתם של כמה אמיצים שמדווחים לנו. הבאנו את ממצאינו בפני כמה גורמים הממונים על אכיפה וצרכנות בישראל, כשהממונה על הגנת הצרכן הוא היחיד שכבר נכנס לטיפול בנושא "הצלצול הסלולארי הקצר", שנחשף כאן.
אבל, הכסף הגדול של עולם הסלולר מסתתר בסעיפים אחרים בכלל:
א. התחום המרכזי של ההטעיה נעוץ בהפיכת קווי תקשורת נייחים לקווי תקשורת ניידים, באופן, שהמחייג מתקשר למנוי ברשת סלולר אבל מגיע לשלוחה קווית. בכתבה הקודמת הדגמנו מספרים של פרטנר וסלקום, אך אנו חייבים לציין, שגם פלאפון נהנית מ'השיטה'. לדוגמה: רשת שירותי השידוכים הגדולים במדינה בשם Love-Me מקושרים למספר 050-80-80-800.
דוגמאות חדשות וטריות בתחום זה: קבלת נתונים מהמחירון האינטרנטי של השמאי לוי יצחק לכלי רכב (מצוי, אגב, באתר YNET), נעשית במספר 054-5444220. מבצע "סלטי צבר" עם פרס של משכורת של אלף ₪ לחודש למשך שנה: 052-9998888. התברר לנו, שכמעט כל שירותי ה- Call-Centers בישראל, בהם נגבה כסף מהחיוג מהמתקשרים, עברו למספרים סלולאריים (במקום מספרי פרמיום על פי תכנית המספור הרשמית, או מספרים קוויים רגילים, או מספרי 1-800, או 1-700).
ספקי ה- Call centers הגדולים כמו טלכלל וטלאול, אשר לכל אחד מהם מאות רבות של לקוחות עסקיים גדולים עם אלפי שלוחות של Call-Centers, מספקים שירותים בחיוג סלולארי, המגיע ברוב המקרים למרכזייה קווית. בנוסף, חברות הסלולר מעבירות את תעבורת השיחות המנהלתיות שלהן החוצה דרך קש"ג (קשרי גומלין קוויים) וחוסכות עוד כמה מיליונים בשנה בכל חברה. אם לא די בכך, חברות הסלולר הגדולות הפכו כמעט את כל שירותי המרכזייה הפנימית הקווית שלהן (כולל מרכזי תמיכת לקוחות, שירותי לקוחות וכיו"ב), למספרים סלולאריים. זאת, למרות העובדה שלאותן ספקיות יש מלאי רחב של קידומות מפ"א קווי (לפרטנר 074, לסלקום 073, ולפלאפון – מספרי חברת האם בזק). איך העניין הזה עובד מבחינה טכנולוגית ושיווקית – ראה פירוט בסוף המאמר.
מדובר בשוק ענק, נסתר מהעין, שיש לגביו עד היום "קשר שתיקה והשתקה" מוחלט, שבו אזרחי המדינה משלמים על שיחות סלולאריות במקום לשלם על שיחות קוויות (הזולות כדי עשירית המחיר). מי שמנסה לחשוף שיטה זו ולבצע, למשל, מכרז גלוי לאספקת שירותים כאלו, ולגרוף בעצמו את ההפרש בין עלויות שיחה סלולארית לשיחה קווית, "חוטף מייד על הראש". זאת, בכל העוצמה, מכל חברות הסלולר (דוגמה בולטת לכך נציג בטור הקבוע שלנו על תחום המכרזים – מה שקרה למשל למכרז הביטוח הלאומי, מכרז לקבלת שירותי סלולר בתור שירותים קוויים על בסיס VPN).
אין לנו מידע ברור בכמה מסתכמת ההכנסה מפעילות זו בחברות הסלולר. אבל, מומחים איתם התייעצנו, היו חלוקים בדעותיהם אם מדובר בשוק הנאמד בעשרות מיליוני ₪ לשנה או מאות מיליוני ₪ לשנה. הכסף הגדול והקל – פרסום מספרי סלולר לקמפיינים קוויים, או לשימוש חברות מסחריות, וחלוקת הכנסות 50\50 בזמן האוויר, להערכתנו ולהערכת המומחים איתם התייעצנו, יש בו לפחות 100 עד 200 מיליון ₪ הכנסות בשנה, רק מהמהלך הזה.
יש אף הטוענים, שמדובר ביותר ממיליארד ₪ לשנה. בחישובים שערכנו, כנראה שאכן מדובר ביותר ממיליארד ₪. דוגמה לחישוב כזה: אפשר להעריך שמסך ההכנסות בשוק העסקי, כרבע מכמות הדקות הנכנסות למספרי סלולר שמסתיימים למעשה במערכת IVR או במרכזיה קווית (לפי דקה נכנסת שעלותה 0.2327 ₪ לדקה, כתעריף מינימאלי לצורך החישוב הזה). בשנה, זה יכול להערכתי להצטבר גם למאות רבות של מיליוני דקות לכלל המספרים העסקיים שיש בשוק, כולל בשוק הפרסום והטלוויזיה, וזה צומח במאות אחוזים כל שנה, כשרואים את הפוטנציאל ההכנסות בשיחות נכנסות.
פרסום מספרי חו"ל, כדוגמת "מצלצלים" ו"הכר את עצמך" לשיחות אשר קרוב לוודאי אינן מנותבות בפועל לחו"ל (אף כי הן מחוייבות בתעריפי חו"ל), יש בהן כנראה כמה עשרות מיליוני ₪. מאוד מעציב, אך זה "כסף קטן" לעומת התרגיל הסלולארי. כאן כנראה טמון הסוד של החסינות הפיננסית של חברות הסלולר, גם בעת משבר כלכלי קשה.
יש הטוענים, שהמרכזיות של חברות הסלולר ( קווי הגישה למשרדים) הם במספרים סלולאריים מאז 1998 לפחות. כך, משרד התקשורת יודע ושותף ל"קשר השתיקה" הזה כבר כעשור. לדבריהם, מספרי הפרימיום בישראל הם "תחום מת" – כיוון שמשהת"ק "הרג אותו" על ידי זה שגרם לכולם להיות חסומים אלא אם עוברים תהליך שנקרא "סינון קטין" ומבקשים לפתוח את הקישור. כל ההנחיות של משרד התקשורת והרעיון מאחורי "מספרי פרמיום – 1901", הפכו לאות מתה. כתוצאה מכך, גם שירותים לגיטימיים לא יכולים לעבוד, וזה מה שדחף את השוק לכיוון של "עבודה עברית" מנצלת פרצות. לדעתם, גם השימוש במספרים מקוצרים להצבעות טלוויזיוניות אינו תקין. תזכורת: בגמר "כוכב נולד" האחרון נשלחו 3 מיליון מסרונים בעלות של 1 שקל לאחד. להערכת אותם מומחים, העובדה שחברות הסלולר גובות עמלה של 50% + מע"מ עבור כל SMS או דקה, גורמת לכשל שוק אמיתי בנושא. עמלה של 20% היא די והותר, וכך מקובל בכל העולם.
כך או כך, מדובר בכשל שוק ענק, מדהים בהיקפו, המוכר וידוע למשרד התקשורת, ולא נעשה עד היום דבר כדי למנוע מצב של מתן מספר סלולארי לשלוחה קווית, דבר האסור בתכלית האיסור בכל מקום בעולם ולפי כל התקנים והאמנות בעולם התקשורת, חוץ "מארץ הקומבינות", ישראל.
תגובות של כמה מהמוזכרים כאן: זיו שלו, מנכ"ל משותף ודירקטור ב"טלאול" ציין באזנינו שהחברות מזמינות השירות אצלו הן הקובעות את המספרים לחיוג והן אלו שאחראיות להודיע לצרכנים על עלות השיחה ואם היא סלולארית. לדבריו, חברות ה- Call-Centers הן רק ספקיות שירות ללקוחות העסקיים במיקור חוץ ואינן יצרניות התוכן והמידע המסופק.
תגובת דוברת פרטנר, עמליה גלזר: "מוקדים המשרתים את לקוחות פרטנר מצוידים בשני סוגי מספרים, קווי ונייד, לנוחיותם המירבית של המשתמשים. בעלי תפקידים ב- Orange, המייצגים את החברה, זמינים במספרי טלפון ניידים, כראוי וכיאה לחברת תקשורת המובילה את שוק הסלולר בישראל, ואשר ליבת פעילותה מצויה בשוק זה".
מסלקום, פלאפון וממשרד התקשורת - לא הצלחנו לקבל תגובות.
ב. שוק השיחות הסלולאריות מחו"ל (מה שקרוי 'נדידה', Roaming) הוא בן כ- 800 מיליון ₪ שנתי, לפי כמה הערכות שפורסמו, והוא כל הזמן במגמת גידול, למרות כל התחרות שיש בו. לשיטה הנסתרת כאן קוראים בשם: False. להערכתנו, רק בסעיף ה- False צוברות חברות הסלולר כ- 200 מיליון ₪, ואולי אף יותר. נושא זה נמצא בתחילת טיפול וחשיפה אצלנו, ונרחיב בו בהמשך (בפרק הבא בסדרה), כולל תגובת המעורבים בנושא.
הסבר טכנולוגי ושיווקי קצר לשיטה:
השילוב בין מספרים קוויים לסלולאריים נעוץ בהתפתחות הטכנולוגית של עולם הסלולר וכולל כמה שלבים, שכולם מתקיימים כיום במקביל בשוק הישראלי:
א. בשלב הראשון נולדו "המתאמים הסלולאריים" (כונו טלולאר), שהם מוצרי חומרה המתחברים למרכזייה ויש בהם SIM. הם עוקפים את הצורך בתשלום דמי מעבר לבזק ומתחברים ישירות לרשת חברת הסלולר, בעת שמוציאים או מקבלים שיחות סלולאריות. עד כאן הכול חוקי וכשר למהדרין. אולם, בשנים האחרונות סר חינם של "המתאמים הסלולאריים", משום שדמי הקישוריות צנחו בתלילות, ובמיוחד דמי הקישוריות מקווי לסלולארי. לכן, חברות הסלולר עברו לשיטות המתקדמות היותר (ראה בהמשך). למי שמתעניין, החשכ"ל (משרד האוצר) פרסם את מחירי השיחות שמשלמים משרדי הממשלה שמשתמשים במגשרים סלולאריים על המרכזיות ברשת של פלאפון: 6.24 אג' לדקה לקווי מפ"א או 6.24 אג' + דמי קישוריות (22 אג' לדקה) לרשת של מפעיל סלולארי אחר (המחיר ללא מע"מ). גם אם תחפשו בנרות: אין מחירים כאלו בשוק הנייד, בוודאי לא ללקוחות פרטיים, שרק יכולים לחלום על תעריפים כאלה.
חברות הסלולר די עודדו, עד השנה, את העסקים להוציא שיחות מקווי בזק וקווי מפ"א שלהן, אבל לקבל שיחות דרך הסלולר. זאת, באמצעות מנגנון שנקרא בעגה המקצועית "זיכוי חודשי על שיחות נכנסות". הזיכוי היה מעין "פרס" לארגון על התרגיל, שבו הלקוח הסופי שצריך להתקשר לאותו ארגון, מעשיר את קופת חברת הסלולר. גם משרדי הממשלה מקבלים מידי חודש מחברת פלאפון "זיכוי חודשי" על שיחות נכנסות סלולאריות, לפי חישוב שנעשה ע"י חברת הייעוץ "גד מהנדסים" עבור משרדי הממשלה ומוגש מידי חודש לפלאפון (זה לא סוד בטחוני. זה מופיע בדיוק כך, בכתב, בסעיף 13.4.5 בחוזר חשכ"ל).
ב. השיטה המועדפת על חברת הסלולר, במקום שניתן לבצע מבחינה פיזית, היא לחבר את המרכזייה הארגונית ישירות למתגי הרשת הסלולארית באמצעות אחת מהשיטות הבאות: מיקרוגל (חוליית רדיו), סיבים אופטיים שעליהם מריצים חיבורי PRI או חיבורי אתרנט. כאן העקיפה של הרשת הסלולארית היא מלאה. יש לזכור, שבחברות הסלולר אין "הפרדה מבנית" פיזית (רק הפרדה על הנייר, בכותרות המסמכים), בין רשת המפ"א לרשת הסלולר. שתי הרשתות שוכנות באותם אתרים פיזיים ומקושרות ביניהן ישירות. כך, מתגי מפ"א מקושרים ישירות למתגי הסלולר. מכאן, היכולת להבדיל בין מספר סלולארי למספר קווי נעלמת (אבל המחיר ללקוח הסופי לא נעלם....). לפני כשנה, אפילו היו מבצעים להחלפת המתאמים הסלולאריים בעסקים גדולים, למשל המבצע של סלקום בשם "פיקס מגשרים", להחליף את המגשרים הסלולאריים בחיבורי PRI ישירים. אין צורך לציין שהמבצע הנסתר הזה זכה להצלחה גדולה בסלקום, שיש לה כמות מרשימה של צירי PRI והיא נוגסת חזק ובהצלחה ניכרת בשוק העסקי של המרכזיות הגדולות שהיה עד לפני כשנה בבזק.
אגב, שיטה זו מוכרת היטב במשרד התקשורת, אשר קיים לפני מספר שנים חקירה מקיפה, בעקבות תלונה מפורטת מבזק, על ביצוע קישור ישיר של מרכזיות התעשייה האוירית ובנותיה ישירות למתגי מפעיל סלולרי גדול, קישור עוקף רשת בזק שהחליף בעת ההיא עשרות רבות של מגשרים סלולאריים בארגון, שבעקבותיה הוסרו הקישורים אך לא הוטלה סנקציה ממשית על מפעיל הרט"ן.
ג. שיטה טכנולוגית נוספת היא שימוש ב- VPN. בשיטה זו, המרכזייה, המגשרים וכל המנויים נכללים ברשת VPN והשיחות בתוך רשת זו ולתאים הקוליים הן ללא עלות (במחיר אחזקה חודשי קבוע, די נמוך). דוגמה: למשרדי הממשלה ברשת פלאפון המחיר של VPN הוא 15.6 ₪ לחודש עבור כל קו. זה מאפשר חיוג ללא כל עלות לכל מנוי נייח או נייד ברשת הממשלתית. חברות הסלולר לא אוהבות את ה- VPN, כיוון שאינו מהווה מקור הכנסה (ורווח) משמעותי עבורן. אין צורך להדגיש, שלקוחות פרטיים בישראל אינם מודעים כלל ליישום הנקרא VPN. כיום, יש שיטות מאוד מגוונות שמופעלות ע"י הארגונים בתחום ה- VPN. למשל: שיחה סלולארית דרך VPN שמגיעה בעלות אפס למרכזייה וממשיכה דרכה לשיחה קווית, או בינלאומית, או לתוך הארגון לשלוחותיו בכל מקום בעולם על רשת IP. זו בדיוק הסיבה שחברות הסלולר אינן אוהבות את גישת ה- VPN ובהסכמים שהן עורכות במגזר העסקי, הן אוסרות על התרגילים הללו, אלא אם מדובר בלקוח גדול שיש לו קישורי PRI מרובים ומניבי רווחים לחברת הסלולר.
ד. שיטה טכנולוגית יותר חכמה היא שימוש במה שמכונה "מתאמים דיגיטאליים". מדובר בחיבור של מוצר חומרה שנולד לגישור בין המרכזייה לאנטנה הסלולארית הקרובה או מתג הסלולר הקרוב (בין במיקרוגל, חיבור חוטי, חיבור פס-רחב, חיבור נל"ן, בסיב, חוטי נחושת, או , כנראה, בתדרים לא מנוצלים כמו התדרים הישנים של רשת ה- TDMA בסלקום). כך, מחברים מספרים קוויים והופכים אותם לסלולאריים, בכמויות, לא כמו המגשרים הישנים שדורשים מגשר על כל קו. פרטנר מתהדרת בשימוש במתאמים דיגיטאליים - מדובר בהחלפה והתקנה של "מתאם רב ערוצי" שבוצע במאות לקוחות עסקיים גדולים אצלה, במיוחד כאלו שיש להם Call-Centers, עם אלפי שלוחות.
יש כאן שירות שניתן בקנה מידה אדיר המבוסס על ניצול המספור הסלולארי לחיובי פרימיום ללא קידומת ייעודית לכך וללא אפשרות למשתמשים לחסום יעדים אלו. אף אחד כמעט לא חוסם יעדים חיוג סלולאריים בארץ וחברות התקשורת הגדולות לא מספקות בעצמן שירות לחסימת שיחות לסלולר. התוצאה: הלקוחות התמימים נאלצים להתקשר למספר סלולארי ולשלם מחיר מופרז של שיחה סלולארית וזה אפילו נראה להם טבעי ומקובל.
כך, הציבור הישראלי (בשונה מהנעשה בעולם) ממשיך להיות חשוף ללא הגנה, מול דיונים וסחבת אין סופיים שלא מובילים לשום דבר תכליתי בהגנה הממשית על הצרכנים הישראליים. זאת, בכשל שוק מדהים במימדיו, דווקא בקדנציה המתהדרת בגוון "הצרכני" שלה במשרד התקשורת. משרד התקשורת למעשה מסרב להידרש לסוגיות אלו, עד היום. אם ידוע לכם על תופעות נוספות בתחום זה, נשמח להתעדכן במייל האדום.
RSS
המייל האדום
תצוגת הדפסה 
